תקציר: להקות הארבה ותנועות מחאה גם יחד, מונעות על ידי תנאים סביבתיים ותהליכים של הדבקה חברתית. הארבה נוצר בתגובה ללחצים חיצוניים וממשיך לנדוד עד שהמשאבים נגמרים או התנאים משתנים. כך גם מחאות, שקמות מתוך מצוקה משותפת, צוברות תנופה, ולבסוף נחלשות כאשר הכוחות שתומכים בהן נשחקים. ההבנה של הדינמיקות הללו יכולה לסייע בניתוח ובהתמודדות עם מחאות חברתיות – בין אם במטרה לקדמן או לנהל את השלכותיהן על החברה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שלישי מתוך ארבעה, העוסק בדמיון שבין מערכות מורכבות בטבע ומערכות אנושיות, ובין תנועות מחאה ללהקות ארבה. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: שיתוף פעולה, בטבע ובארגונים;
• פנחס יחזקאלי: 'שואת נתניהו', על התנהגות נחילית ושנאה קולקטיבית.
• פנחס יחזקאלי: מצופפים שורות בעתות משבר, כך מערכות מורכבות בטבע וכך גם אנחנו.

*  *  *

בביולוגיה, להקות ארבה נוצרות כאשר חגבים, שבעבר חיו כפרטים מבודדים, מתחילים להצטופף ולהתנהג כקבוצה מאורגנת, לרוב בתגובה לתנאים סביבתיים מסוימים. באופן דומה, מחאות חברתיות נוצרות כאשר אנשים - שהיו קודם מנותקים - מתחילים להתאגד סביב תחושת אי-צדק משותפת או תחושה של אימה ופחד מפני איום פוטנציאלי בסביבתם. ההשוואה בין שני התהליכים הללו חושפת קווי דמיון מפתיעים, הן בתנאים שמובילים להתפרצותם והן בגורמים שגורמים לדעיכתם.

תופעה זו מדגימה כיצד מערכות מורכבות אנושיות מתנהגות לעתים קרובות באופן דומה למערכות מורכבות בטבע. כמו בתופעות טבע אחרות – להקות דגים, נדידת ציפורים או התפשטות מגיפות – גם מחאות וגלי ארבה מצייתים לדינאמיקות של היזון חוזר/משוב חיובי (משוב שבעקבותיו מערכת אינה שבה למצבה הקודם אלא מתפתחת הלאה) ושל השפעות הדדיות שמעצבות את התפתחותן [להרחבה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שיתוף פעולה – בטבע ובארגונים].

שלב ההיווצרות: מצוקה וצפיפות כגורמים מכריעים

חגבים נשארים במצב יחידני כל עוד יש להם מספיק משאבים, אך כאשר נוצרת מצוקה והצפיפות גוברת – למשל בעקבות תקופות גשומות שמובילות לריבוי אוכלוסייה ואז למחסור במזון – הם משנים את התנהגותם, מתקבצים ונכנסים למצב הארבה הקולקטיבי.

במקרה של מחאה חברתית, מצב דומה מתרחש כאשר ישנה תחושת מצוקה קולקטיבית, כגון משבר כלכלי, שחיתות פוליטית או אפליה ממוסדת. ככל שאנשים רבים יותר חשים פגיעה אישית, וככל שהם חווים את אותה מצוקה ומצטופפים (פיזית או דיגיטלית), כך גוברת הסבירות שהם יתאחדו ויפעלו באופן קולקטיבי. הרשתות החברתיות כיום ממלאות תפקיד קריטי בהדמיה של אותה "צפיפות", בכך שהן מאפשרות לאנשים לחוש שהבעיה שלהם משותפת לאחרים.

שלב ההתפשטות: דינמיקה של תנועה והתעצמות

ברגע שלהקת הארבה נוצרת, היא מתחילה לנדוד ולצרוך משאבים בקצב מואץ, תוך שהיא ניזונה מהצומח וממשיכה להתרבות. גם מחאות מתפתחות בתהליך דומה – ברגע שנוצרת מסה קריטית של משתתפים, המחאה צוברת תאוצה, מתרחבת לערים נוספות או למדינות שונות, וצורכת משאבים חברתיים ופוליטיים כדי להמשיך להתקיים.

המומנטום של מחאה תלוי ביכולתה לשמור על תחושת הדחיפות והאנרגיה בקרב המפגינים. כמו הארבה, אשר ממשיך לנוע כדי למצוא מקורות מזון חדשים, גם תנועות מחאה זקוקות להישגים סמליים או טקטיים (כגון שינוי מדיניות, תגובת הממשלה, או הצלחה בגיוס דעת הקהל) כדי לשמור על האנרגיה שלהן.

דעיכה ופיזור: מתי הארבה והמחאה מאבדים כוח?

למרות הכוח העצום של להקות ארבה ושל מחאות, שתיהן אינן נמשכות לנצח. ישנם מספר גורמים שיכולים לגרום לדעיכתן:

1. מחסור במשאבים – להקת ארבה יכולה להצטמצם כאשר היא מכלה את הצמחייה ואינה מוצאת עוד מקורות מזון. מחאה חברתית יכולה לאבד מומנטום כאשר המשאבים התומכים בה – כמו זמן, כסף או תשומת לב ציבורית וגיבוי פוליטי מבפנים ומבחוץ – מתדלדלים.
2. תגובה חיצונית מדכאת – כפי שגשמים חזקים או הדברה יכולים לפגוע בארבה, כך דיכוי ממשלתי (באמצעות אלימות, חקיקה מגבילה או מאמצי דה-לגיטימציה) יכול להחליש את התנועה המחאתית.
3. שינויי אקלים פוליטיים או חברתיים – ממש כפי ששינויי מזג אוויר יכולים לשבור את תנאי ההישרדות של להקת ארבה, כך שינויים פוליטיים או התפתחויות חדשות (כגון פתרון משבר, הפניית תשומת לב ציבורית לנושא אחר, או פיצול פנימי בתוך המחאה) עשויים לגרום לפיזורה.
4. הבדלים בין הפרטים בלהקה – כאשר התנאים משתנים, הראשונים להבחין בכך בלהקה הם אלה מהקצוות, שיכולים גם להיפרד ממנה מאחר שהפיקוח הקולקטיבי עליהם הדוק פחות. אלה שבמרכז עלולים להיאכל ע"י חבריהם אם ישברו את חוקי הלהקה. באופן דומה, במחאה חברתית, אלה שבקצוות ושקרובים ל'סביבה המשימתית' של התנועה, מבינים מהר מאחרים שהתנאים משתנים ויכולים לנטוש את הקבוצה, בעוד שאלה שבמרכז המחאה חוששים לשנות כיוון מפחד שיושתקו ויבוטלו על ידי חבריהם.

דוגמאות היסטוריות למחאות המתנהגות כלהקות ארבה

דפוסי המחאה דומים להיווצרות ולהתפשטות של להקות ארבה לאורך ההיסטוריה. דוגמאות בולטות כוללות:

• האביב הערבי (2010–2012) – דעך כאשר ממשלות שונות השתמשו באמצעי דיכוי קשים או כאשר מדינות נכנסו לכאוס פנימי ומלחמות אזרחים, מה שגרם לפיצול בקרב המוחים ואובדן הכוח שלהם, כמו להקת ארבה שנתקלת בסערות חזקות או בירידה חדה בזמינות המזון.
• מהפכת 1848 באירופה – החלה כהתקוממות רב-מדינתית אך דעכה כאשר ממשלים ריאקציונריים דיכאו בכוח את המפגינים, והמחאות שאיבדו תשתית ארגונית ומנהיגות מסודרת החלו להתפורר, בדומה לארבה שנאלץ להתפזר בשל חוסר במקורות מחיה.
• תנועת 1968 – גל מחאות חברתיות וסטודנטיאליות שהתפשט ברחבי העולם, במיוחד בארצות הברית, צרפת, גרמניה, מקסיקו ומדינות נוספות. הוא הושפע מהתנגדות למלחמת וייטנאם, ממאבקים למען זכויות אזרח ושוויון, ומביקורת על מבנים פוליטיים וכלכליים מסורתיים. המחאות התאפיינו בהתארגנויות חוץ-ממסדיות, הפגנות המוניות ואווירה של מרד נגד הסדר הקיים. בדומה ללהקת ארבה, התנועה ניזונה מתחושת מצוקה משותפת ומאנרגיה קולקטיבית. ככל שיותר צעירים ושכבות חברתיות הצטרפו אליה, היא התעצמה והתפשטה. עם זאת, כמו להקת ארבה שמתפזרת כשהתנאים משתנים, כך גם תנועת 1968 החלה לדעוך: ממשלות השתמשו באמצעים משטרתיים כדי לרסן את המחאות (כמו האלימות המשטרתית בכיכר שלוש התרבויות במקסיקו סיטי). התנועה הייתה הטרוגנית, וכללה קבוצות בעלות אידאולוגיות שונות שלא תמיד הצליחו להתאחד סביב מטרות ברורות. וגם: אירועים עולמיים חדשים, שינויים פוליטיים והשתלבות חלק מהאידאלים בתוך הממסד הובילו לכך שהתנועה איבדה מהלהט הראשוני שלה. באופן זה, תנועת 1968 ממחישה כיצד מחאות עשויות להתפתח ולדעוך, בדיוק כמו התנהגותה של להקת ארבה בתנאים משתנים. היא דעכה כאשר תשומת הלב הציבורית הופנתה לנושאים אחרים, וכאשר גורמים פוליטיים וממסדיים מצאו דרכים לפזר את המחאות ולשחוק את נחישות המפגינים, בדומה ללהקת ארבה שמתפזרת כשהלחצים הסביבתיים משתנים.
• Occupy Wall Street (2011) – המחאה דעכה כאשר הקבוצות המובילות התקשו לתחזק לכידות ותיאום, וכשהשלטון המקומי השתמש בפעולות משטרתיות נחושות כדי לפנות את מוקדי המחאה, כמו הדברת ארבה שמביאה לצמצום הדרגתי בגודל הלהקה.

המחאה הישראלית משתלבת היטב בדימוי הארבה מכמה היבטים:

1. היווצרות מתוך מצוקה קולקטיבית – כמו חגבים שהופכים לארבה כאשר הם חווים צפיפות ולחץ, המחאה הישראלית צברה תנופה כתוצאה מתחושות נרחבות של חוסר צדק, שינויי מדיניות שנתפסו כאיומים על הדמוקרטיה, ומשברים כלכליים וחברתיים שהגבירו את תחושת הדחיפות.
2. שלב ההתפשטות וההתעצמות – בדומה ללהקת ארבה שנודדת במהירות וצורכת משאבים כדי להמשיך להתקיים, המחאה התרחבה לערים רבות, צברה מומנטום דרך רשתות חברתיות והפגנות המוניות, והשפיעה על סדר היום הציבורי והפוליטי.
3. שימור הכוח באמצעות הישגים סמליים – כמו הארבה שזקוק למקורות מזון חדשים, המחאה הישראלית הצליחה לשמור על המומנטום כאשר הייתה לה תחושת הצלחה (כגון גיוס תמיכה בינלאומית, השפעה על מדיניות או שינויי דעת קהל). כאשר הישגים כאלו הפכו נדירים יותר, כך גם האנרגיה של המחאה החלה לדעוך.
4. דעיכה בשל גורמים חיצוניים ופנימיים – כפי שלהקת ארבה מתפזרת כאשר המשאבים מתדלדלים או כאשר מזג האוויר משתנה, כך גם המחאה הישראלית חוותה דעיכה בעקבות עייפות ציבורית, חיכוכים פנימיים, אבדן השליטה על המשטרה, אבדן הכסף והתמיכה הפוליטית של ממשל ביידן, ועליית ממשל אמריקני עויין למחאה ולמה שהיא מייצגת. היעדר אופק ברור להצלחה והקצנה קשה של הקבוצה שנותרה, תורם לכך, שרבים נסוגים בהדרגה מהמחאה, והיא מידלדלת.

סיכום

הן להקות הארבה והן תנועות מחאה מונעות על ידי תנאים סביבתיים ותהליכים של הדבקה חברתית. כשם שהארבה נוצר בתגובה ללחצים חיצוניים וממשיך לנדוד עד שהמשאבים נגמרים או התנאים משתנים, כך גם מחאות קמות מתוך מצוקה משותפת, צוברות תנופה, ולבסוף נחלשות כאשר הכוחות שתומכים בהן נשחקים. ההבנה של הדינמיקות הללו יכולה לסייע בניתוח ובהתמודדות עם מחאות חברתיות – בין אם במטרה לקדמן או לנהל את השלכותיהן על החברה. בהקשר רחב יותר, ההקבלה בין תנועות מחאה לבין תהליכים טבעיים אחרים מדגישה כיצד מערכות מורכבות אנושיות נשלטות על ידי אותם עקרונות בסיסיים של הסתגלות, תנועה קולקטיבית ושינוי דינמי.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שיתוף פעולה – בטבע ובארגונים.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• הרחבה בנושא: היזון חוזר חיובי / משוב חיובי.
• הרחבת המושג: סביבה משימתית של ארגון.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2009), שיתוף פעולה – בטבע ובארגונים, ייצור ידע, 16/7/09.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015) היזון חוזר חיובי / משוב חיובי, ייצור ידע, 3/3/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), סביבה משימתית של ארגון, ייצור ידע, ן